קשה להגדיר מהו טיפול פסיכולוגי, שכן כל מפגש בין מטפל למטופל הוא ייחודי, ואין טיפול הזהה לרעהו. בהכללה, ניתן לומר שטיפול פסיכולוגי הינו תהליך בו נעזרים באינטראקציה בין מטפל למטופל ובמערכת היחסים הנרקמת ביניהם לצורך השגת מטרות בחייו הנפשיים של המטופל. מטרות אלה עשויות להיות הפחתת סבל נפשי (כמו למשל, במצבים של חרדה או דיכאון), והן עשויות להיות שיפור באיכות החיים (למשל, דרך השגת תחושה של שליטה בחיים ושיפור היכולת להתמודד עם אתגרים). כמה מהסיבות הנפוצות בגינן פונים אנשים לטיפול נפשי הן התמודדות עם מצבי משבר, קושי סביב דילמה משמעותיות, התמודדות עם הפרעה נפשית או רצון ללמוד על עצמם ולתת פשר לדברים שקורים בחייהם.

כחלק מהכניסה לתהליך טיפולי מנסים המטפל והמטופל להגדיר את מהות הטיפול. מאחר שלכל תהליך טיפולי מטרות ייחודיות ואתגרים ייחודיים, מגדירים גם את מסגרת היחסים הטיפוליים המתאימה ביותר למטופל או המטופלת הספיצפיים בנקודת הזמן הנוכחית.

​

 

​

מה זה פסיכולוג ומה ההכשרה שלו?

​

פסיכולוגים ופסיכולוגיות הינם אנשי מקצוע שעוברים הכשרה ייחודית, ומוסמכים על-ידי משרד הבריאות להעניק טיפול פסיכולוגי. פסיכולוג רשאי להעניק טיפול נפשי (פסיכותרפיה) רק לאחר שסיים תואר שני בתחום טיפולי (במסגרתו רכש גם הכשרה מעשית), ועבר לפחות שנה אחת של התמחות בתחום אותו למד. ההתמחות נמשכת לרוב 4 שנים, ועד לסיומה מחויב הפסיכולוג בקבלת הדרכה מפסיכולוג בכיר. במסגרת עבודתם, כפופים הפסיכולוגים לחוק הפסיכולוגים (תשל"ז-1977), לחוק זכויות החולה (התשנ"ו-1996) ולקוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים.

תהליך ההכשרה של פסיכולוגים כולל הכשרה עיונית, מעשית ומחקרית. במסגרת הכשרה זו לומדים לאבחן מצבים נפשיים שונים, ונחשפים למגוון שיטות טיפול. בנוסף, ואולי אף חשוב מכך, לומדים הפסיכולוגים מהם גבולות המקצוע שלהם; הם לומדים לזהות מתי הטיפול הפסיכולוגי אינו נותן מענה מספק, ומתי רצוי לערב אנשי מקצוע מתחומים אחרים. כך למשל, במצבים מסוימים יכול הפסיכולוג להמליץ על התייעצות עם פסיכיאטר במטרה לשקול שילוב של טיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי. במקרים אחרים הוא עשוי להיעזר בצוותי רווחה או להפנות את המטופל לספקים של שירותי שיקום ולמטפלים אחרים. במהלך ההכשרה המקצועית לומדים פסיכולוגים כיצד לעבוד בשיתוף פעולה עם גורמים אלה.  

​

 

​

אילו סוגי טיפול פסיכולוגי קיימים?

​

בעשורים האחרונים נהוג לחלק את עולם הטיפול הנפשי לשתי אסכולות מרכזיות:

​

• טיפול דינאמי – מתמקד באופן בו נבנתה והתעצבה אישיותו של המטופל לאורך מהלך חייו. ההנחה היא כי התבוננות מעמיקה, מתן פשר לאירועים וחוויות, והבנה של צרכים נפשיים שלא באו לידי סיפוק, תאפשר שיפור במצב הנפשי. גישה זו מתבססת על עקרונות ורעיונות שהתעצבו החל מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 על-ידי זיגמונד פרויד, אך היא ממשיכה להתחדש ולהתפתח עד היום בזכות הוגים ומטפלים בני ימינו.
   

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – שיטת טיפול שהחלה לצבור מוניטין בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20, ומאז הלכה והתפתחה לאורך השנים. בגישה זו מתמקדים בהתנהגויות ודפוסי חשיבה אשר פוגעים בתפקודו של המטופל או מונעים ממנו לממש את שאיפותיו. לרוב, המטפלים בגישה זו עושים שימוש במטלות קונקרטיות ובתרגילים ממוקדים שתפקידם לזהות ולשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגות שמוגדרים כבעייתיים.  

 

למרות שמדובר בחלוקה מאוד נפוצה, אני סבור כי כיום, לאור התפתחויות תיאורטיות ומעשיות בשתי האסכולות הללו, הגבולות ביניהן נעשים פחות ופחות נוקשים. כאשר בוחנים לעומק מושגים ועקרונות מרכזיים משתי הגישות, מגלים שיש להן הרבה במשותף, ושבפועל, בטיפולים רבים נעשה שימוש בכלים ועקרונות משתי הגישות. לכן, במקרים רבים מה שקובע את אופי הטיפול הוא פחות הגישה הטיפולית בה אוחז המטפל, ויותר הנכונות שלו להתאים את עצמו לצרכים הייחודיים של המטופל או המטופלת, ולמצוא את דרך העבודה היעילה ביותר עבורם.

לפיכך, אני מציע לחלק את סוגי הטיפול השונים לפי רמת ההיקף והעומק אליהם מעוניינים להגיע. בכל אחת מהגישות שתוארו ניתן לפנות לטיפול קצר וממוקד סביב סוגייה ספציפית, וניתן לפנות לטיפול מעמיק וממושך יותר סביב תחושות ורגשות מורכבים יותר, אשר לעיתים קשה יותר להגדיר.

​

• טיפול ממוקד- בטיפול כזה לרוב מגדירים נושא מסוים שאליו רוצים להתייחס. ניתן להתמקד בתופעה מסוימת שרוצים לטפל בה (למשל, חרדת בחינות), דילמה קונקרטית או חוויה קשה/מלחיצה שרוצים לעבד.
   

• טיפול ממושך- לפעמים קשה להגדיר בדיוק למה מרגישים צורך בטיפול, או שההגדרה הזו היא רחבה מאוד. מדובר, למשל, במצבים בהם מרגישים תחושה של "תקיעות" בחיים, חווים קשיים חוזרים ונשנים ביחסים בינאישיים, או מרגישים מצוקה שאינה ממוקדת סביב נושא מסוים. כמו כן, לפעמים לאחר ניסיון לטפל בבעיה כלשהי באופן ממוקד, מרגישים שזה לא מספיק, או שרוצים להעמיק יותר בתכנים שעלו בטיפול. במקרים אלה (ואחרים) עולה צורך בטיפול שהוא רחב, מעמיק ולרוב גם ממושך יותר.

 

חשוב לציין כי פרט לטיפולים של "אחד על אחד" קיימים גם טיפולים שכוללים יותר משני אנשים בחדר הטיפול. דוגמא לכך הם טיפולים זוגיים ומשפחתיים. לעיתים תחושת מצוקה שחווים נובעת או מושפעת מאוד מהיחסים עם בן/בת הזוג או בני משפחה אחרים. במקרים כאלה ניתן להיעזר בטיפול זוגי או משפחתי שיאפשר להבין וללמוד כיצד להתמודד עם אתגרים בתוך מערכות יחסים אלה. דוגמא נוספת היא טיפול קבוצתי, במסגרתו נעזרים בשיח הקבוצתי או בתהליכים המתעוררים בעת המפגש עם הקבוצה כדי להגיע למטרות הטיפוליות.

​

 

​

איך בוחרים את סוג הטיפול המתאים?

​

מחקרים רבים נערכו, וממשיכים להיערך, בניסיון לבחון איזה סוג טיפול מתאים יותר למצבים שונים. נכון להיום, ברוב המקרים קשה לבסס המלצות חד משמעיות על סמך מחקרים אלה. אני סבור כי קושי זה נובע, בין היתר, מכך שלכל אדם שפונה לטיפול צרכים ושאיפות ייחודיים. לכן, מה שמתאים לאדם אחד, לאו דווקא מתאים לאדם אחר, ומה שמתאים לאותו אדם בנקודת זמן מסוימת, לא בהכרח מתאים לו בנקודת זמן אחרת. 

לרוב, טיפול פסיכולוגי נפתח בפגישה או מספר פגישות של היכרות, במהלכה מנסים לאפיין את הגורם בגינו פונים לטיפול ולהעריך כיצד מתאים לטפל בגורם זה. לפעמים השאלות הללו שבות ועולות במהלך הטיפול, ואז נדרשת הערכה מחדש של המצב והצרכים בנקודת זמן זו.

​

 

​

למה ניתן לצפות בטיפול? (או: "האם אני חייב/ת לחפור בילדות שלי"?)

​

רבים מאיתנו מדמיינים טיפול פסיכולוגי בדומה לאופן בו הוא מוצג בסרטים ובתכניות טלויזיה. לעיתים קרובות אני נתקל באנשים ששוקלים לפנות לטיפול, אך חוששים לעשות זאת כי הם לא רוצים שיחייבו אותם "לחפור בילדות" שלהם. הם חוששים לפגוש במטפל מרוחק, אולי אף לא קשוב, שינסה "לנתח" אותם. חשוב להגיד שרבים מהטיפולים הפסיכולוגים אינם נראים כך.

למרות שזיכרונות ילדות עשויים לכלול תכנים חשובים, אין הכרח להתמקד בטיפול דווקא בהם. במקרים רבים הם יעלו מעצמם מכיוון שקיים בהם מטען רגשי משמעותי, אך אין בכך הכרח. לעיתים מתאים יותר להתמקד דווקא בסיטואציות מחיי היומיום או במצבים שמתעוררים בתוך חדר הטיפול.

לגבי הדימוי של המטפל השותק, במקרים רבים דווקא השקט של המטפל הוא שמאפשר למטופל מקום להעלות תכנים משמעותיים. עם זאת, יש אנשים שהשקט הזה אינו מיטיב איתם, או תקופות בחיים שבהן הוא פחות מתאים. במקרים אלה עשוי המטפל להתמקם דווקא בעמדה יותר "אקטיבית".

"הייתי בעבר בטיפול ולא הייתי מרוצה, יכול להיות שטיפול פסיכולוגי זה לא בשבילי?"

המענה שלי לשאלה כזאת הוא: "יכול להיות, לא בהכרח". לפעמים יש צורך לעבור מספר מטפלים עד שמוצאים מטפל או מטפלת מתאים/ה. חשוב לזכור שלמרות ההכשרה הארוכה של הפסיכולוגים, מדובר בבני אדם, והטיפול פסיכולוגי במהותו הבסיסית הינו מפגש בין שני אנשים. כמו שלא עם כל בן-אדם נעים לנו ללכת לקולנוע או לשבת בבית קפה, כך לא נוח לנו להיות בטיפול אצל כל מטפל או מטפלת.

לכן, אני סבור כי למרות שיש אנשים שטיפול פסיכולוגי פחות מתאים להם, במקרים רבים בהם טיפול מסתיים בתחושה של חוסר שביעות רצון, מדובר בחוסר התאמה בין המטפל למטופל. במקרים כאלה, ניתן לנסות לפנות למטפל אחר; חשוב לזכור שגם מטפלים מוכשרים ומנוסים אינם מתאימים לכל המטופלים. ההחלטה האם מטפל מתאים לי או לא, מבוססת בעיקר על תחושה פנימית-סובייקטיבית.